אורחא

אָרְחָא, אוֹרְחָאm. (preced.) traveler, guest. Targ. 2 Sam. 12:4Y.Ber.I, 2d top לא הוה ארחא אתיאוכ׳, oth. ed. ארתא, read שַׁחְרָא with oth. ed..Pl. אָרְחִין, אוֹרְתִין. Y.Peah VIII, end, 21b, (read as) Y.Shek.V, end, 49b הוה ליה א׳ he had guests. אָרְחָא path, v. אוֹרְחָא.